תָּמָר וְהָעֻוֽגֹת הַקֶּסֶם

תָּמָר אוֹהֶבֶת לְבַשֵּׁל! יוֹם אֶחָד, הִיא הֶחֱלִיטָה לְהָכִין עוּגַת גֶּזֶר.

תּוֹךְ כְּדֵי הֲכָנָה, תָּמָר הוֹסִיפָה סוֹד קָטָן שֶׁל אַהֲבָה לְצַד כָּל מַרְכִּיב.

אִמָּהּ עֲזָרָהּ לְתָמָר לְקַשֵּׁט אֶת הָעוּגָה.

תָּמָר הִצִּיגָה אֶת הָעוּגָה שֶׁלָּהּ בַּתַּחֲרוּת הַשְּׁכוּנָתִית.

כֻּוֽלָּם הִתְפַּעֲלוּ מֵהָעוּגָה וְהֶעֱנִיקוּ לְתָמָר אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן לְקוֹנְדִּיטוֹרִית הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.

תָּמָר הַבִּינָה שֶׁעֲבוֹדָה קָשָׁה וְאַהֲבָה תָּמִיד יָנִיבוּ פְּרָסִים.